"הנכדה המתבגרת לא משתפת אותי."

מה יכול להיות שקורה?

• בגיל ההתבגרות סודות הם חלק מבניית העצמי. היא לא מסתירה מאיתנו – היא בונה את עצמה.
• היא אולי חוששת שמה שתספר יגיע להורים.
• ייתכן שהשאלות שלנו נשמעות לה כמו חקירה, גם כשהן באות מאהבה.
• יש לה עולם שלם – חברות, רשתות, לחצים – שאנחנו לא ממש מכירים, וקשה לה להסביר מאיפה להתחיל.

מה לא כדאי לעשות?

• לא לחקור: "יש חבר? מה עם הציונים? למה את עצובה?"
• לא להעביר להורים דברים שסיפרה לנו בסוד, אלא אם יש סכנה אמיתית.
• לא לזלזל: "בגיל שלך זה לא באמת בעיה." בגיל שלה – זו בעיה.

מה אפשר לנסות?

• לעשות דברים יחד בלי לדבר: לבשל, לנסוע, ללכת לקניות. שיחות טובות קורות מהצד.
• לספר על עצמנו בגיל שלה – בכנות, כולל הטעויות. זה פותח לה דלת.
• לשאול שאלה אחת פתוחה ולשתוק: "מה הכי עייף אותך השבוע?"
• להיות בקשר בערוץ שלה: הודעה, סטיקר, תמונה – בלי לדרוש תגובה.
• אם משהו שסיפרה, או משהו שאנחנו רואים, מעורר דאגה אמיתית לשלומה – לא נשארים עם זה לבד: משתפים את ההורים, ואפשר להתייעץ עם איש מקצוע.

משפט שאפשר לומר